החלטה בתיק ת"א 28610-08

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 1948, כתוצאה מתאונה מיום 6.4.06.  נתבעת 1 היא חברה בע"מ למתן שירותי חניונים, נתבעת 2 הייתה מבטחת הנתבעת 1 בזמנים הרלבנטיים לתביעה זו. פסק דין זה יעסוק אך ורק לעניין אחריות הנתבעות כלפי התובעת.

2. התובעת פרטה בכתב תביעתה את נסיבות התאונה: ביום התאונה, צעדה התובעת בלוויית נכדה בחניון הנ"ל. מכוניתו של בעלה של התובעת הוחנתה בחניון הנ"ל. התובעת נתקלה בדרך משובשת ובשקע במסלול הליכתה ועקב כך נפלה על ידה הימנית. בתה של התובעת הוזעקה למקום, הרימה את התובעת שהועברה לבית החולים וולפסון.

3. התובעת צרפה לכתב תביעתה חוות דעת מומחה רפואי מטעמה, שנערכה על ידי ד"ר דן צין, מומחה בכירורגיה אורתופדית, אשר העריך כי התובעת סובלת  מנכות בשיעור של 20.3% לצמיתות בגין הפגיעה בכף יד ימין (כתוצאה משברים, הגבלה בתנועות וקושי בסגירת האגרוף).

4. הנתבעות הכחישו את נסיבות התאונה וצרפו חוות דעת מטעמן שנערכו על ידי ד"ר ג. ביאליק מומחה לכירורגיה אורתופדית אשר בדק את התובעת וקבע כי, השברים מהתם שבלה התובעת התאחו בעמדה טובה ועל כן, לדעת המומחה לא נותרה נכות צמיתה אצל התובעת.

5. לצורך הכרעה בשאלת החבות, הגישו הצדדים תצהירים תיק מוצגים, תמונות, חוות דעת מומחי בטיחות ואף נחקרו בבית המשפט על תצהירי עדותם הראשית: מר דניאל סולטן (חבר של נכד התובעת אשר היה במקום האירוע), התובעת בעצמה, הגברת איריס דנון (בתה של התובעת אשר נכחה במקום האירוע), מר אילן שפירא( מומחה בטיחות מטעמה של התובעת), מר פולונסקי ולדימיר (מנהל חניון נתבעת 1), מר אריק יודלה (מומחה בטיחות מטעם הנתבעת).

נסיבות התאונה:

6. התובעת הרימה את הנטל להוכיח את נפילתה בחניון הנתבעת. התובעת צרפה דו"ח חדר מיון ותיעוד רפואי רב כמו גם עדים שתיארו את הנפילה.

7. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי בנקודות חשובות (שעת התאונה, נסיבותיה ועדים לתאונה) נתגלעו סתירות משמעותיות בין גרסאות התובעת בכל מיני מועדים פערים בין כתבי  הטענות מטעמה (כתב התביעה, מכתב הדישה, תצהיר עדות ראשית ועדותה בבית המשפט). הנתבעת הוסיפה כי עדי התובעת הם עדים בעלי עניין המקורבים לתובעת.

8. מר פולונסקי ולדימיר, מנהל החניון: העיד כי נכח בחניון עד שעות הלילה, לא שמע דבר, אף אחד לא פנה אליו לקבלת סיוע או סיפר לו אודות המקרה ביום התאונה. העיד כי יכול להיות שלא שמע דבר כי אותה עת עבד עם לקוחות במוסך, שם היה קומפרסור שעשה רעש. העיד כי ישנו שקע באמצע הכביש שאינו מפריע לאף אחד והוא לא מתכוון לתקן אותו . העיד כי היה ביום האירוע כשלוש מאות מטרים ממקום הנפילה של התובעת ולא ראה דבר.

9. מצאתי לנכון לייחס את השוני בפרטים עליהם מצביעה הנתבעת לחלוף הזמן ממועד האירוע ועד למועד שמיעת הראיות (חמש וחצי שנים). מנהל הנתבעת העיד כי נכח 300 מטרים ממקום הנפילה ועבד במוסך אותה עת עם מכשירים היוצרים רעש כגון קומפרסור, על כן סביר להניח כי לא יכול היה לראות את אירוע הנפילה ולא יכול היה לשמוע דבר.

10. אני סבור כי התאונה התרחשה בסביבות השעה שבע בערב, עת ביקשה התובעת לסור אל מכוניתה לאחר שהייתה במשרדי העמותה,  יחד עם התובעת נכח העד סולטן דניאל אשר תאר כיצד נפלה התובעת, לאחר שהודיע על דבר הנפילה פינתה בתה של התובעת, הגברת איריס דנון את אמה לקבלת טיפול רפואי. התובעת העידה כי היא עברה אירוע מוחי לאחר התאונה וכי קשה לה לזכור פרטים מדויקים, גם בגלל טיפולי הכימותרפיה עקב מחלת הסרטן בה לקתה לאחר התאונה. לפיכך, איני מוצא סתירות מהותיות בין עדויותיהם של בתה של התובעת לבין דניאל סולטן.

השקע בו נפלה התובעת :

11. חוות דעת מר אילן שפירא (מומחה הבטיחות מטעם התובעת): המומחה ביקר במקום התאונה ומדד את השקע בו נתקלה רגלה של התובעת עד כדי נפילתה. המומחה מצא כי מדובר בגומחה בגודל כ- 40 X 20 ס"מ ובעומק של 3.633 ס"מ. המפגע לא תוקן גם בזמן הבדיקה כארבע שנים לאחר האירוע.

12. המומחה הצביע על כשלי בטיחות נוספים שהיו במקום: סימון מתאר החנייה בחצים דהויים, מקומות חשוכים סמוכים לאזור הכניסה למחסני העמותה הסמוכה. צבע כביש זהה לצבע הגומחה, הגומחה לא הייתה מסומנת. הואיל  והפרשי הגובה היו למעלה מ-13 מ"מ היה על הנתבעות להתקין כבש כפי ההנחיה הוולונטרית של מכון התקנים. לא הייתה במקום דרך נגישה להולכים בחניון.

13. מר אילן שפירא נחקר בבית המשפט והעיד כי, התובעת הצביעה על מקום הנפילה, העיד כי התובעת סיפרה לו כי לאחר ששהתה זמן בעמותה ביקשה לשוב לרכבה שחנה בחניון הנתבעת ובדרכה לרכב נתקלה רגלה בגומחה או במכשול והיא נפלה קדימה. העיד כי הוא בדק רק את מקום הנפילה ולא את כל החניון. העיד כי שומר החניון לא בהכרח יכול לראות מעמדתו את מקום הנפילה. העיד כי מצא מקומות בחניון חשוכים. המומחה העיד כי במקום שבדק לא היו שני שקעים אלא אחד עליו הצביעה התובעת . העיד כי במקום יש מדרכה אולם מי שמחנה את הרכב בחניון חייב ללכת על האספלט עד הגיעו אליה.

14. חוות דעת מר אריק יודלא, מומחה בטיחות, מטעם הנתבעת : המומחה בדק את מקום הנפילה כפי שהוצג לו על ידי בעל החניון. בדק שני שקעים רדודים המרוחקים כ- 40 ס"מ זה מזה. על פי מנהל החניון התובעת נפלה בשקע המערבי מבין שניהם, ולמעשה השקע המזרחי התהווה רק בשנתיים האחרונות ולאחר התאונה. מנהל החניון מסר כי התובעת נפלה עת הלכה מכיוון החניון לכיוון העמותה. שני השקעים נמדדו שלושה מטרים משפת המדרכה. שטח החניון מואר והיישר מעל מקום התאונה מותקן גוף תאורה פלורסנט כפול. מידות השקעים: השקע המערבי במידות של 20/40 ס"מ ועומקו המרבי 23 מ"מ, מדידה שנעשתה במכשיר הקליבר הדיגיטאלי אך אם מודדים עם מטר נגלל  הרי שעומקו של השקע רק 18 מ"מ בלבד.

15. המומחה סבור כי מומחה התובעת מדד את השקע המזרחי אשר בו לא נפלה התובעת לשיטת בעל החניון. שקע זה נמדד אף הוא ונמצאו מידותיו הכלליות 20/40 ס"מ ובעומק של 28 מ"מ בלבד. המומחה הסביר כי מכשיר הקליבר מודד את עומקם של החריצים שאין להם משמעות מבחינת המדרך של סוליית הנעל לעומת מטר נגלל אשר בקצהו מותקנת אוזן שגדלה בחצי ס"מ ובאמצעותה ניתן לעשות מדידה מתאימה יותר. משכך עומקו המדוד של השקע המערבי הוא כ-18 מ"מ. המומחה סבור כי התובעת פעלה בחוסר זהירות מופגן עת הלכה במרכז נתיבי הנסיעה של כלי הרכב ולא על המדרכה הבנויה לכל אורך המסלול המזרחי. מומחה הנתבעת העיד כי, במקום התאונה תאורה מספיקה.

16. מומחה התובעת ומומחה הנתבעת מדדו את השקע "המזרחי" אשר נמצא בעומק של 28-36 מ"מ וברוחב זהה 20/40 ס"מ. מומחה הנתבעת הסתמך על העובדה כי התובעת נפלה בשקע המערבי הקטן ממידות אלה, וזאת על פי דברי מנהל הנתבעת 1. אולם מנהל הנתבעת לא נכח במקום הנפילה ולמעשה העיד כי לא ידע   אודותיה. משכך, אני סובר כי התובעת נפלה בשקע "המזרחי" אשר מידותיו כמעט תואמות אצל שני המומחים.

17. אני סבור כי קיומו של שקע כזה, בחניון בו המבקשים לשוב למכוניות החונות נדרשים להלך בו, הנו מפגע אשר ניתן למנעו באמצעים פשוטים. מנהל החניון העיד כי לא חשב שיש מקום לתקן את החור שכן הוא נמצא באמצע הכביש שנים רבות ועל כן אני סבור כי היה על מנהל החניון לנקוט באמצעים מונעי סיכון ומשכך יש מקום לקבוע כי הנתבעת הפרה את חובתה הקונקרטית כלפי התובעת.